שיעור של הרב - פרשת במדבר ער"ח סיון התש"ס.

מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו … וראה שצריך להרים את השושנה ולהניחה על הכסא ואז יוכל הכסא לנגן את כל הניגונים כמו הכלי שקיבל מאיש היער, כי התכלית של הכל זה הניגונים, וכמו שאומר הזוהר (הסולם בראשית תשי"ז) שמיד בתחילת שבת נכנס ה' לגן עדן וכל המלאכים שרים לפני ה' וכל השבת היא כולה שירה, וכן אומר הזהר הסולם שנ"א בלק) שכל בוקר לפני עלות השחר כל המלאכים פוצחים בשירה לפני ה', הכת השלישית של המלאכים (שמשמרתם) באשמורה השלישית פוצחים בשירה לפני ה' ולכן צריך האדם אז להתגבר מהשינה ולשיר זמירות הבוקר שירות ותשבחות לה' יתברך ואז הוא משתתף עם כל פמליא של מעלה ואז שולח ה' יתברך את המלאך רפאל לקיים את כל בקשותיו לרפאות את כל מי שהוא רוצה ואפשר לכוון אז בשעת הזמירות על מי שרוצים אפשר לרפאות סרטנים ולפקוד עקרות ולרפאות מכל המחלות וכן ברוחניות אפשר עי"ז להחזיר את כל העולם בתשובה אפי' הרשעים הכי גדולים כי אז יוצאים כל 'אסירי מלכא' ולכן אפשר להוציא את כל האסורים הן האסורים בגשמיות במחלות וצרות והן את האסורים ברוחניות שרחוקים מה' יתברך כי בזמן הזה יכול לכוון על כל אחד על אביו על אימו על אחיו את כולם הוא יכול להחזיר בתשובה כי אין אדם שא"א להחזיר אותו בתשובה ואפי' הרשעים הכי גדולים כי צריך לדעת איך לדבר לרשעים איך נוגעים בנקודה הפנימית שלהם וזה יודעים רק אלו שקמים בבוקר לפנות בוקר לשיר זמירות לה' יתברך, כי למעשה אין שום רשעים כלל, וכמו שאומר הבן איש חי על המשנה "אין לך אדם שאין לו שעה" שהכוונה שאין לך אדם אפי' הרשעים הכי גדולים שאין להם הרהורי תשובה, לכל אחד יש הרהור תשובה, וכן אומר המדרש על הפסוק "וירח את ריח בגדיו" שיצחק אבינו הריח את הבגדים של יעקב שנכנס אליו, ודורש המדרש את המילים "אל תקרי ריח בגדיו אלא בוגדיו" דהיינו אלו שבוגדים בה' אלו שבסוף הדורות יבגדו בה' יתברך אפי' את הריח שלהם הריח יצחק אבינו והריח ריח גן עדן כי אפי' הם הרשעים הגדולים האלו בסוף חוזרים בתשובה והמדרש מביא שני סיפורים אחד על יקום איש צרורות, שבעת שהוליכו את דודו ר' יוסי בן יועזר לתליה, זה היה ביום השבת והמנהג של הרומאים היה כשפוסקים למישהו תליה הוא בעצמו היה צריך לשאת את הקורה של התליה עד כיכר העיר ששם לוקחים את הקורה ממנו ותולים אותו ככה היו מעבירים אותו כמה שעות בכל העיר עם הקורה ואם הוא זקן שאין לו כח לשאת את הקורה בעצמו אז היו אחרים מוליכים את הקורה בשבילו וכך היה עם יוסי בן יועזר שהוליכו את הקורה לפניו ואז עבר יקום הזה רכוב על סוס יפה הוא בא ללעוג על הדוד שלו ואמר לו תראה איזה סוס יפה ה' נתן לי רכב הוא על הסוס ולעג על דודו ואמר לו תראה את הסוס שלך והראה לו על עמוד התליה, עוד מעט אמר לו דודו אם לעוברי רצונו כך (דהיינו לך שעברת על כל התורה כולה כך עולה בגורלך לרכב על סוס מפואר) לעושי רצונו על אחת כמה וכמה, ענה לו יקום איש צרורות בלעג תראה הולכים לתלות אותך על העץ, אמר לו דודו ואם לעושי רצונו כך דהיינו שאם לי שמענישים אותי בסך הכל על דק מן הדק, על פתיחת עיניים כהרף עין איזה מחשבה שלא כהוגן כך דנים אותי על הדק מן הדק אז לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה מה יהיה סופך, אומר המדרש שבאותו רגע נכנסו דברי ר' יוסי בן יועזר לליבו של יקום איש צרורות כארס של עכנאי, ובזה רואים שאפי' שהיה באמצע לעג על דודו שבמצב כזה סופי וגורלי עוד צוחק על דודו וכופר בהכל, מכל מקום הרהר בתשובה ומיד קיים בעצמו ארבע מיתות בית דין לקח חבל וקשר אותו בתקרה נעץ חרב באדמה הקיף את החרב בחבילת זמורות ומסביב גל של אבנים מיד תלה עצמו על החבל והצית את האש מתחתיו וכך נשרף עד שניתק מהחבל ונפל על החרב ונפלו עליו כל האבנים ובזה קיים את ארבע מיתות בי"ד, סקילה שריפה הרג וחנק, בתוך כך עד שהכינו את עמוד התליה לר' יוסי בן יועזר - כי היוונים היו אכזרים כמו הנאצים כי מעשי האכזריות של הנאצים היו נוראים מאוד ומסופר שהם היו תוקעים מסמרים בגולגולות של היהודים וכך מחברים אותם לתקרה ה' ירחם – כמה שנקרא את הדברים האלו אנו לא נסיים ומי שקורא קצת ממש לא יכול לישון כמה שבועות, והיוונים ג"כ היו כמו הנאצים והיו מתעללים ביהודים, ולכן היו מכינים את הכל בנחת ובמתינות וזה לקח כמה שעות עד שהיו חופרים את הבור ועד שהיו מעמידים את הקורה, ובינתיים נמנם קצת ר' יוסי בן יועזר וראה את מיטתו של יקום איש צרורות שפורחת באויר לגן עדן שקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין ואמר כבר קידמני יקום איש צרורות שעה אחת לגן עדן ומזומן לחיי עולם הבא.

עוד סיפור מביא המדרש על יוסף משיתא שהיה יהודי שעבר כבר על כל התורה כולה והלך ביחד עם הרומאים השתתף איתם ברציחות בחורבן כמו אחד מהם וכשהגיעו הרומאים לבית המקדש ורצו להיכנס לקחת משם את כל הזהב שהיה שם כי בבית המקדש היה שם העשירות מכל העולם כולו, כי כל אומות העולם ידעו שאם הם רוצים להצליח באיזה מלחמה צריך לשלוח דורון לבית המקדש ואז בודאי יצליחו במלחמה, וכך כותב ביוסיפון שבאנטיוכיא אחר חורבן ירושלים היה מחיר כיכר זהב כמו מחיר של כיכר חמאה כי הם רוקנו את בית המקדש שהיה שם את כל הזהב של כל העולם, וכשבאו הרומאים פחדו להיכנס כי הם ידעו שאף אחד לא יוצא משם חי ולכן קראו ליוסף משיתא שהוא היה כבר שר גדול בצבא והוא היה יהודי לכן שלחו אותו ואמרו לו שאם יכנס פנימה הוא יכול להוציא משם מה שהוא רוצה והדבר שיעלה בידו זה יהיה שלו, אז הוא נכנס והוציא משם מנורה של זהב, למעשה זו לא היתה המנורה של משה רבינו ולא מהעשר מנורות של שלמה המלך שבהם הדליקו הכהנים את הנרות כי את זה וכן כל שאר הדברים החשובים כמו ארון העדות וכיוצא הכל החביאו עמוק עמוק בתוך האדמה מאות מטרים בעומק, אלא זו היתה סתם מנורה שהיתה בבית המקדש כי היו שם הרבה מנורות שהיו מנדבים לבית המקדש, ולכן באמת אין שום ראיה מהתבליט שישנו על שער הניצחון של טיטוס לגבי צורת המנורה האמיתית כי זה לא המנורה שהיתה אז בזמן שלמה המלך אלא סתם מנורה על כל פנים יוסף משיתא הוציא משם מנורה של זהב וכשהם ראו את זה הם אמרו לו שלא לזה הם התכוונו ואין נאה להדיוט להשתמש במנורה כזו אז שיכנס שוב פעם ואז מה שיוציא דברים קטנים יותר כמו כפות ומזרקים וכדו' זה יהיה שלו אבל לא דברים כה חשובים, באותו רגע נכנס בו הרהור תשובה ואפי' שכבר היה כזה רשע שעבר על כל התורה כולה ונכנס כבר לגנוב בבית המקדש וסוף סוף מה מבקשים ממנו סך הכל להיכנס עוד פעם להוציא דבר אחר מכל מקום נכנס בו אז הרהור תשובה הוא התחיל לצעוק 'עד כאן' 'עד כאן' יותר אני לא מוכן לעבור על דברי התורה בשום פנים ואופן שבעולם "די לי שהכעסתי בוראי פעם אחת אכעיסנו עוד פעם"? בשום אופן לא תקבלו את המנורה מהידיים שלי, אלא אם תחתכו את ידי ותקחו אותה… אבל אני לא אתן לכם אותה מידי, ניסו לשכנעו מה קרה לך מה השתגעת, אבל הוא לא נכנע ולכן לקחו אותו והניחו אותו על חרש של נגרים ששם מנסרים הנגרים את העצים וכך ניסרוהו לחתיכות קטנות קטנות והוא מרוב דבקותו בה' יתברך באותה שעה לא הרגיש שום יסורים רק צעק אוי שעברו עלי השנים כך וכך אוי לי שהכעסתי את בוראי.

וכך אומר רבנו ר' נחמן מברסלב שאין רשעים כלל וכלל אין כזה מושג רשעים אלא פשוט חסר להם לאחד מח לשני לב ולאחר כליות פשוט הם לא בריאים וצריך לעשות להם השתלת אברים זה כמו שאדם נהיה צמח רח"ל והוא פתאום מתחיל לא להכיר את הוריו ואחיו כך זה אצל האפיקורסים פשוט חסר להם חלקים במח ולכן הם לא מכירים את ה' לא מכירים את האבא שלהם, בזמנינו שהטכנולוגיה התפתחה והיום משתילים אברים בגשמיות וכמו שאומר ר' נתן בליקו"ה הל' אומנין שכל מה שהעולם מתפתח זה  כדי להראות שגם ברוחניות זה כך וזה מה שנעשה שצריך לעשות, להשתיל אברים לרשעים כי באמת אינם רשעים כלל וכלל רק חסר להם אברים וע"י הזמירות של הבוקר לפנות בוקר לפני עלות השחר עי"ז משתילים להם אברים ומקבלים לב מח וכל מה שחסר להם, אצל ר' נחמן מברסלב אין כזה דבר רשעים רק פשוט חסרים האברים כי באמת האברים הם בעצמם מלמדים לאדם מה לעשות העין צועקת מיד אל תסתכל! וכך כל האברים צועקים לאדם לעשות את המוטל עליו, וכך מסביר ה'קדושת לוי' את האמור בהגדה "אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו" וכי מה לנו ומה תועלת לנו בהר סיני אילולא שנתן לנו שם את התורה? - ובאמת צריך לשאול שאלות על כל פרט ופרט האמור בהגדה לא רק את ארבעה קושיות, כי גם מה שנאמר: "אילו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו" תמוה וכי מה היינו עושים לפני ים סוף אילו לא היה מעבירנו בתוכו, הרי היינו טובעים בים או שהמצרים היו הורגים אותנו, אלא הפשט הוא שהיה מעבירנו את הים על כנפי נשרים אבל לא היה מעבירנו בתוך הים ביבשה אלא שאז לא היינו רואים את הגילויים שראינו בים כי כשנקרע הים נקרעו באותה שעה כל הרקיעים ואז ראו כולם את כל המחזות 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי" וכן מקשה ה'קדושת לוי' על הנאמר 'אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו' ומתרץ שברגע שבאו להר סיני כתוב "ויחן ישראל תחת ההר בלב אחד" ואז זכו שפסקה זוהמתם ואז האברים מעצמם לימדו אותם מה לעשות האברים אמרו להם מה אסור ומה מותר, כי יש קול פנימי כזה באדם שצועק לו מה לעשות כמו בשעה שרוצה להכניס את ידו לאש יש קול הצועק שלא יגע באש כמו כן יש קול הצועק בכל איבר ואיבר, כמו שכתוב אצל אברהם שהיו כליותיו נובעות חכמה ומלמדות אותו דרכי ה' וזה היה בזכות השמירת עיניים שלו כי העין צועקת מיד אל תסתכל! ולכן באמת אומר האריז"ל בשער הפסוקים על הפסוק "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וכו' שאברהם שמר את העיניים ולכאורה תמוה מה הקשר בין העקבים שכתוב "עקב אשר" וכו' לעיניים? אלא שהעקבים של הבינה נכנסים לגולגולת של זעיר אנפין דהיינו שנצח הוד של אמא מתחברים עם החכמה בינה של זעיר אנפין ולכן שני העקבים הם בדיוק כנגד שני העיניים, שני העקבים של הבינה הם כנגד השני עיניים של זעיר אנפין, ולכן ע"י כל פתיחת עין ח"ו מאבד את כל החכמה שלו, ולכן כתוב אצל אברהם אבינו "וישא אברהם את עיניו" – על כל נשיאת עיניים של אברהם יש פסוק מיוחד כי אברהם לא היה מרים את עיניו – כך מסבירים הספרים הקדושים וכשה' אומר לו ללכת לעקוד את יצחק הוא הולך 3 ימים בלי להרים את העיניים ה' רק אמר לו את הכיוון והוא הולך צפונה 3 ימים ורק אחרי 3 ימים אז "וישם אברהם את עיניו" הוא מרים את העיניים לראות לאן הוא הגיע, גם אצל האיל כתוב "וישא אברהם את עיניו" כי על כל פתיחת עין של אברהם יש פסוק מיוחד, וזה מסביר ה'קדושת לוי' שכלל ישראל הגיעו בשעת מתן תורה עוד לפני שה' נתן להם את התורה לדרגא כזו שהאברים שלהם היו מלמדים אותם בעצמם מה לעשות ככל דברי התורה.

ולכן ר' יהודה הנשיא שאף פעם לא הוריד את ידיו מתחת טבורו ומכח הקדושה שלו הוא זכה לגייר אפילו את הקיסר של רומא כי אדם צריך להתנהג בקדושה ובטהרה ואז הדברים שלו מתקבלים ונשמעים בכל העולם אפילו לגויים כולם מתגיירים אפי' הקיסר כמו שמספרת הגמרא בע"ז דף י' ע"ב אנטונינוס הקיסר של רומא היה מגיע כל יום ללמוד תורה מפי ר"י הנשיא והיתה לו מנהרה שבה הוא היה הולך כל יום, הוא היה הולך עם שני שומרי ראש והיה הורג כל פעם עבד אחד בהלוך ועבד אחד בחזור – התוס' באמת מקשים איך הוא היה הורג אותם – הרי אסור לרצוח אפי' גויים אלא התוס' מתרצים שם שהיו אלו חייבי מיתה – רוצחים ושודדים ולכן היה מותר להרוג אותם, המנהרה הזו היתה בין טבריה לציפורי וכשהיה הקיסר של רומי בארץ ישראל כנראה היה גר (בציפורי ? ) ובכל יום היה ר"י הנשיא מסלק את כל התלמידים לפני שהמלך היה מגיע, פעם אחת נשאר אחד מתלמידיו – ר' חנינא בר חמא שהיה גדול תלמידיו של רבי – רבי טעה בכמה דקות ולא הספיק לסלק אותו ואז נפתחת הדלת של המנהרה ונכנס אנטונינוס, הוא שואל את רבי הרי סכמנו שאף ילוד אשה לא יהיה אצלך כשאני מגיע! אבל רבי לא התבלבל ואמר לו זה לא אדם – זה מלאך! אמר לו הקיסר לריב"ח א"כ לך תביא את העבד שלי מהמנהרה, טוב אז ר' חנינא בר חמא הולך למנהרה ורואה עבד הרוג, מה הוא יעשה? אם יבוא לקיסר ויאמר לו שהעבד מת אז הקיסר יכעס מאוד וכי הוא לא יודע שהעבד מת אלא שהוא רוצה שיביא אותו חי אם הוא באמת מלאך ואם הוא יברח זה לא כבוד למלכות אז הוא פשוט אמר לו קום! והעבד קם והלך איתו כשהוא הגיע לאנטונינוס אז הוא אמר לו לרבי אני יודע שאפי' הקטן בתלמידיך יכול להחיות מתים אבל בפעם הבאה אפילו מלאך שלא יהיה כאן.

והקיסר של רומי היה כ"כ מתבטל לרבי עד שכשרבי היה רוצה לשכב קצת ולנוח אחרי שהוא למד איתו אז היה הקיסר נשכב על הארץ ומבקש מרבי שיעלה עליו בדרכו למיטה, ואמר לו אני רוצה להיות הדום לרגליך, אמר לו רבי איך אני יכול לדרוך על המלך אמר לו אני רוצה להיות מצע תחתיך בעולם הבא, כי ר' יהודה הנשיא היה כזה קדוש וטהור עד כדי כך שהירושלמי אומר 'כד דמך ר' יהודה נשיאה הכריז ר' ינאי אין כהונה היום' וכמו שמסביר רבינו בחיי (אמור) שכיון שהצדיקים סילוקם ע"י שכינה ולא ע"י כח המשחית כמו שאר בני אדם כי הם מתים מיתת נשיקה ולכן אין אצלם שום טומאה ואפילו כהנים יכולים לבוא אליהם ויכולים ללכת לקבריהם כי אין שם שום טומאה ובפרט רבי שכתוב עליו שהיה מגיע כמה שנים אחר פטירתו לעשות קידוש בבית וכמו שמספרת הגמרא בכתובות דף ק"ג כי הצדיקים אחר פטירתם ממש חיים וקיימים, והתוס' שם בכתובות אומר – כולם מכירים אותו – שר' חיים הכהן אמר שאם היה חי בזמן של לר"ת היה הולך ללויה שלו כי אין טומאה אצל צדיקים כאלו כי הוא היה אז גדול הדור אחרי הרשב"ם שהיה תלמידו של רש"י והוא היה ממש 'תם' שלם לגמרי שלא שייך טומאה אצלו. (אחריו היה ר'"י שהיה בן אחותו של ר"ת שהיתה נשואה לר' מאיר).

וזה מה שכתוב בפרדר"א פרק ל"ג ששה נבראו מעין דוגמא של מעלה שמשון שאול אבשלום צדקיהו יאשיה ועשהאל, כי כל אלו זכו להיוולד עם ה'זיהרא עילאה' של אדם הראשון כי עם ישראל לא זכה שישאר אצלו הזיהרא עילאה הזה ואפילו שבקבלת התורה כולם קיבלו את זה כי בקבלת התורה כל העולם שמח כמו שאומרת הגמרא בזבחים שאפילו אומות העולם שמחו שיותר לא יהיו גניבות בעולם ולא שדידות ורציחות וכדו' וכשה' אמר לא תנאף כולם שמחו כי אפילו הגויים מתביישים בזה, אבל אח"כ פתאום התחילו הגויים לומר מה יהיה איך נוכל לחיות בלי לגנוב ולשחד… אנחנו הרי צריכים אוכל… אז באותו זמן היה אחד שקראו לו בלעם והוא היה מוכר כל מיני סגולות ולחשים היתה לו כזו 'בסטה' אי שם בדלי או בבומבי בהודו והוא היה מפורסם שהוא יש לו כל מיני כישופים ואז כל המלכים החליטו שהם ישלחו שליחים לבלעם וישאלו אותו איך נחיה ממה נחיה, טוב אז כולם טסו לבלעם הם אמרו איזה שם של כישוף והם טסו ישר לבלעם וכמו שרש"י אומר על 'שמאבר' שנקרא כך ע"ש שהיה שם אבר שהוא היה טס בו ממקום למקום לא כמו היום פרמיטיבים צריכים מטוס וכל זה, ובכל יום נופל מטוס כל חודש ג'מבו שלוש מאות אנשים מאות מטוסים בשנה,  פעם היו אומרים שם וישר היו קופצים ממדינה למדינה ממקום למקום כמו שטסו לבלעם, ואמרו לו מה נעשה איך נוכל לשדוד… ולגנוב… הרי האדמה תפצה את פיה ותבלע אותנו, אז בלעם הרגיע אותם ואמר להם אל תדאגו אפשר להמשיך לעשות הכל כרגיל… וכל מה ששמעתם את עשרת הדברות זה הכל היה ליהודים הם גנבים ושודדים אז להם אמרו את זה אבל אתם הרי צדיקים לכם לא אמרו את זה, מה אסור לקחת איזה חתיכת לחם לאכול? ומאותו הזמן נעשה בלעם נביא אמת והגויים ידעו שכמו שיש ליהודים נביא אז גם לגויים יש. וא"כ רואים שאפילו הגויים כששמעו את עשרת הדברות גם הם שמחו כי גם הם לא רוצים את כל השטויות האלה הם גם רוצים עולם נקי וכל טעותם שבמקום ללכת למשה רבינו לשאול אותו מה נעשה שמענו את עשרת הדברות במקום זה הם הלכו לבלעם לשאול אותו מה יהיה וזה בגלל שחכו יום במקום ללכת מיד באותו יום ששמעו את עשרת הדברות כשהיה להם עוד כל ההתעוררות אז מיד לרוץ למשה הם חכו יום ואז כל ההתלהבות התקררה וכל התאוות חזרו ומיד שאלו מה יהיה? מהיום יהיה אסור לרצוח יהיה אסור לגנוב וכו' וכן כך בכל שיעור לא יודעים מה יהיה מחר מה יהיה בעוד חמש דקות אדם מתלהב בשעת השיעור אבל אחר כך הכל חוזר כל המידות רעות וכל התאוות.

אז בשעת מתן תורה שאז שמעו כולם את עשרת הדברות פשטו ישראל את זוהמתם לגמרי ואז באו מלאכים ושמו על כל אחד מעם ישראל שני כתרים אבל אח"כ אחרי חטא העגל כתוב 'הסר עדיך מעליך' והם הפסידו את זה, והיו שישה שזכו לזה כנ"ל כמו עשהאל שזכה להיוולד עם הזיהרא עילאה הזו, כי עשהאל היה הבן של צרויה שהיתה אחות של דוד ואביה ישי שהיה מאלה שמתו בלא חטא אז בזכות שהיה לו כזה סבא קדוש וכאלו הורים קדושים אז הוא זכה להיוולד עם הזיהרא עילאה של אדם הראשון וממש לא היה לו גוף בכלל כמו שכתוב בילקוט שמעוני בירמיה ט', על הפסוק "אל יתהלל חכם בחכמתו" – והאמת שזה צריך להיות בקהלת אבל זה מופיע כאן בירמיה ט' "כי לא לקלים המרוץ" זה עשהאל שהיה לו כזה זריזות וקלילות שהיה יכול לרוץ על ראשי השיבולים ולא היו נכפפים וזה לא שום גוזמא כי האריז"ל מסביר ב'שער הגילגולים' שיש אור מקיף ואור פנימי והאור מקיף בא מצד האמא והאור פנימי בא מצד האבא, ולעשהאל היה כזה אור מקיף גדול שהוא היה מרים אותו ומעיף אותו על השיבולים ולא היו נכפפים והיל"ש מספר על אבנר שעליו נאמר 'ולא לגיבורים המלחמה' (המשך של הפס' 'לא לקלים המרוץ') שאבנר היה גיבור כזה שאמר שאם יתנו לו איזה סלע איזה צוק איזה מקום שהוא יוכל להחזיק בכדור הארץ והוא לא ישבר אז הוא יוכל לזעזע את כל כדור הארץ אבל בסוף אחרי שאבנר היכה את עשהאל אל החומש אז יואב הרג אותו ואחרי שהוא כבר היכה אותו וכבר הרגו תפס אותו אבנר והיה כופתו כפקעת של שתי כמו חוט פשתן הוא תפס אותו והיה יכול לקרוע אותו ברגע, אבל עם ישראל התחננו לפניו שלא יעשה את זה כי הם אמרו לו היה לנו שני רמטכלי"ם ואחד נהרג אז עכשו אם הוא יהרג ג"כ אנו ניפול בידי הפלישתים וכך הם התחננו אליו והוא עזב אותו.

אז כשאדם זוכה לקדש ולטהר את עצמו הוא יכול להמשיך על עצמו כזו קדושה את הזיהרא עילאה ממש ואבשלום טעה בגלל זה מכיוון שהוא זכה להיוולד עם ה'זיהרא עילאה' הוא חשב שלו מגיעה המלוכה ולכן הוא רדף את דוד אביו, וא"כ הזיהרא עילאה שקיבלו אז במתן תורה אפשר לקבל בכל שנה ושנה בזמן תורה וא"כ היום בלילה בר"ח שאז הוא היום שחנו בהר סיני (אליבא דר"י שר"ח היה ביום א' ובר"ח הגיעו להר סיני) וכנ"ל פשטו את הגוף וכל האברים לימדו אותם את התורה כולה א"כ אפשר לקבל עכשו בר"ח סיון שזה כבר קבלת התורה ממש והיום בלילה זה מ"ה לעומר כי כל יום צריך לתקן ולהעלות מ"ה ניצוצות והיום זה גבורה שבמלכות שמתקנים את החמש גבורות של חושם (והיום בלילה זה ממש יום כיפור וזוכים לקבל את שם מ"ה) והכל ע"י שזוכים לקדש את כל האברים שהם בעצמם יצעקו את התורה, ולכן שמשון – אומרת הגמ' בסוטה – שהיה לו כזה כח וזה היה בזכות שהוא לא היה מגלח את שערו כי השיער נמשך מהעיניים ולכן כל ימי הספירה לא מסתפרים כי ימי הספירה הם הימים הכי קדושים בכל השנה ונאחזים הקליפות בשערות (להמשיך עלינו את הקדושה של נה"י דבינה) והגמרא בסוטה ג"כ מזכירה חמישה שזכו להיוולד כעין דוגמא של מעלה אלא שהגמרא משמיטה את עשהאל ויאשיה ומכניסה במקומם את אסא – שלא כמו הפרדר"א.

אז שמשון שזכה לשני שמשות שהזיהרא עילאה של אדה"ר היתה עליו והוא היה גלגול של שם כי הוא היה צריך לתקן את יפת ולכן הוא היה נכה רגלים כי שֶם לא זכה לתקן את יפת ואפילו שיפת התבטל לגמרי לשֶם מכל מקום לא יכל שֶם לתקנו ולהעלותו כי היה עוד לפני מתן תורה ואפילו אברהם היה צריך להרוג את הנכד שלו – כדרלעומר – ושֶם בכל זאת הוציא לחם ויין כמו שכתוב "ומלכיצדק מלך שלם הוציא לחם ויין" אז שם התגלגל בשמשון וגם יפת התגלגל בו כי עד שאדם זוכה לתקן את הנשמה שלו הוא צריך שיתעברו בו עוד כמה נשמות כי כל מה שאדם עושה זה בגלל נשמות שמתעברות בו אם לטוב, טוב ולהיפך להיפך, וכמו שכתוב הן כל אלה יפעל א-ל פעמיים שלוש עם גבר שלפעמים מתגלגלת באדם נשמה אחת ולפעמים שניים ושלוש, ואח"כ שמשון היה צריך לתקן את נדב כי שמשון = 696 ו  =696, ונדב ואביהוא הורידו אש זרה ושמשון שהתגלגל בו נדב היה צריך לתקן את זה ולהוריד אש מן השמים, אבל הוא לא זכה לזה והוא שרף את השדות שלהם עם השועלים כי שמשון אמר 'ישרה בעיני' ולכן הוא נפל מכל המדרגות שלו כמו שהאר"י מסביר בספר הליקוטים כי אפילו שאדם יורד ונופל לאן שהוא נופל תמיד אסור לו לומר ישרה בעיני – זה הדרך "שלי" – הוא צריך להגיד ולדעת שהוא לא יודע למה ה' עשה לו את זה הוא לא יודע למה הוא נפל ואם הוא אומר ישרה בעיני אז הוא נופל מהכל, (ולכן גזזו לו את השיער שלו שכולו נמשך באור העיניים וכשפגם בהם תש כוחו וגזזו לו אותם) וזה שיעקב אמר "יהי דן נחש עלי דרך הנושך עקבי סוס" כי שמשון היה משבט דן ויעקב אבינו התנבא ברוח הקודש ששמשון יפול ממדרגותיו מחמת ה'עון' שעולה בגמטריא 'סוס' כי שמשון היה צריך להיות משיח והיה צריך להוריד אש מן השמים כמו אליהו הנביא והוא לא זכה לזה אבל אליהו הנביא זכה להוריד אש מהשמים וכל מי שהיה בא להזיק לו ישר היה מוריד אש מהשמים והיה שורף אותם וכל מה שהוא פחד מאיזבל מסביר החידושי הרי"ם שהכל היה בגלל שהיא היתה יוצאת כל פעם לפני חתנים.